ההורה כמגדלור

ההורה כמגדלור

האם אתם מכירים את התחושה הזו שאני פונה לילד, מבקשת, מבקשת שוב והוא בשלו?
איך יוצרים שיח בריא של הקשבה והדדיות בתקשורת שלנו עם הילדים?
לפני כ12 שנה יצאתי למסע הזה, להיות אמא. עם השנים חיפשתי ולמדתי שיטות שונות איך עושים זאת, מתקשורת מקרבת, ועד שיטות התנהגותיות שונות, למדתי תואר שני בטיפול באמצעות אמנות, נפגשתי עם עשרות הורים שמחפשים אחר הדרך להגיע אל הילד ולשפר את התקשורת. עם השנים הבנתי שהטיפול האפקטיבי ביותר בילד נעשה על ידנו, ההורים. אף אחד לא יוכל לטפל טוב יותר בילד שלנו חוץ ממנו. וששם נעשית העבודה האמיתית, בשיח ובתקשורת שלנו עם הילדים שלנו.
אך איך עושים זאת? אני מנסה לדבר איתו והוא לא מקשיב… אני שומעת הורים מותשים ומיואשים משיח מקדם ואפקטיבי.
לפני מספר שנים נחשפתי לשיטה ייחודית של הדרכת הורים שנקראת "אייכה", למדתי כלים ששינו את חיי ואת התקשורת והשיח שלי עם הילדים בבית.
רציתי לשתף אתכם על קצה המזלג, מעט מן הקסם הזה.
ואתחיל במשל שאני מאוד אוהבת לדמיין ולחזור אליו בכל פעם מחדש, ולעיתים בזמני תסכול אני יכולה לעצום עיניים ולדמיין את עצמי כמגדלור על שפת הים הסוער. אני מאירה את עצמי וצופה בסירה השטה בים. יש לי אהבה, קרבה גדולה לסירה הזו. ואני מבינה שהדרך הטובה ביותר לעזור לה לעבור את הגלים הגבוהים והסערה בים בשלום, היא ע"י שאני יעמוד שם, על חוף מבטחים ויאיר לה בשקט, בעוצמה את הדרך אל החוף.
לסירה יש את החופש לבחור האם להתרחק או להתקרב למגדלור. אך כמה בטחון מקבלת הסירה מעצם הידיעה שהוא ניצב שם זקוף ומואר, ומחכה לה שתשוב הביתה.
דמיינו מה היה קורה לו הייתי בוחרת לקחת סירה ולשוט אחריה ולנסות להוציא את הסירה מהים? הסירה שלי הייתה נסחפת גם היא בתוך הגלים הגבוהים ושנינו היינו הולכים לאיבוד במים העמוקים.
אך איך עושים זאת בפועל? כולנו עוברים סערות מול הילדים שלנו, רגעים בהם יש תחושה שהגלים גבוהים ומשהו לא עובד.
אחד הכלים המשמעותיים שלמדתי במקרה של קושי/ סערה מול הילד, הוא לא להגיב באותו רגע.
בזמן אמת של וויכוח, לנסות לתפוס מרחק. בין כה, כל מה שתגיד לילד באותו זמן לא יישמע. הוא עסוק בכאב שלו ולא מסוגל לשמוע אותנו, ולעיתים גם אנו ההורים פועלים מתוך כעס/ מצוקה והפנייה שלנו לילד לא תהיה אפקטיבית.
חפשו את הזמן המתאים, יום אחרי או כמה שעות לאחר האירוע, כשכבר נרגעתם, הילד נרגע. חפשו את המקום המתאים לשבת עם ילדכם לבד, בארבע עיניים, ודברו איתו בנחת.
כדי שזו תהיה שיחה אפקטיבית, ולא האשמות וויכוח חשוב לשמור שם על כמה כללים:
1. לדבר אך ורק על עצמי ולא על הילד. לשקף לו את התחושות שלי, הרגשות שלי. ובכך לגדל אצל הילד את היכולת ללמוד לראות את האחר בעולם. להרחיב אצלו את מיומנות האמפטיה, וההתחשבות לאחר.
2. הפניה צריכה להיות קצרה ובהירה ולא שיפוטית.
3. לחשוב איזה ערך מגדל אני יכול לגדל אצל הילד באמצעות השיחה.
לדוגמא- במקום לומר- אני רוצה שלא תצעק ואז הילד יאמר בכלל לא צעקתי זה את שלא הקשבת… לומר לילד שאני לא יכולה לדבר כשיש צעקות, קול חזק מאוד כואב לי ואני מבקשת שתמצא דרך להתנהל מולי בדרך שאיננה בצעקות. חשוב לי שבבית שלנו נפתח שיח של כבוד ונדע לבטא את הצרכים שלנו באופן נעים.

שיתוף ב facebook
שתף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שתף בוואטסאפ
WhatsApp
1
פנו אלינו בWhatsApp
מחפשים מטפל/ת ומעוניינים לקבל עזרה?
מוזמנים לפנות אלינו בהודעת WhatsApp